צמחי מרפא של ישראל. האתר של נסים קריספיל.

חיפוש מתקדם »
כמנון האניס
שם:

כמנון האניס

שם נרדף:

שם באנגלית:

Anise

שם מדעי:

Pimpinella anisum

משפחה:

Apiaceae

שם בערבית:

יאנסון / ביסבס

צורת גידול:
עשב חד-שנתי
מידות:
0.7-0.9 m
צבע הפריחה:
#f5efef
מועדי הפריחה:
4-6
מועדי השימוש:
12-8
מפת תפוצה:
הערבים הכפריים בהרי יהודה ובשומרון מגדלים אותו כגידול-תרבות. עם הזמן התפזרו זרעיו והגיעו גם לאזורים שאינם מעובדים, וכיום הוא הפך לפליט-תרבות, הגדל ליד כפרים בהרי יהודה ובשומרון, ובעיקר לכפרים ערביים נטושים
מידע:
 
צמח חד-שנתי ממשפחת הסוככיים, שגבעולו שעיר וריחני, ומסתעף סמוך לקרקע. העלים התחתונים משוננים, דמויי כליה ומהודקים אל הגבעול. העלים האמצעיים הם בעלי אונות משוננות, והעלים העליונים מנוצים.  הפרחים לבנים. הצמח מקובל מאוד ברפואה העממית של עדות ישראל ושל ערביי ארץ-ישראל, כתרופה בדוקה בעיקר למחלות תינוקות וילדים, לעצירות, לכאבי בטן, להצטננות, לגזים בבטן, לכאבי ראש, להתעוותות שרירי הפנים, להסדרת הנשימה ולהגברת תיאבון.
 
 
 
אופן השימוש
מרתח - מבשלים 2 כפיות גדושות זרעי כמנון בכוס מים במשך רבע שעה. מסננים, ממתיקים בדבש ושותים. 
לשיעול והפרעות בדרכי הנשימה מומלץ לשתות מן המרתח. 
המרתח הוא תרופה בדוקה להפגת גזים מהבטן והוא מומלץ גם לתינוקות. 
לתינוקות הסובלים מגזים אפשר לתת 2-1- כפיות מהמרתח.
מרתח זה יעיל גם נגד עצירות, כאבי בטן, כאבי ראש, וטוב גם להגברת התיאבון.
יש המבשלים 20 גר' זרעים בליטר מים. עם עליית אדים מהסיר, יוצרים "אוהל" מגבת מעל הראש ושואפים את האדים לדרכי הנשימה. האדים, המכילים שמן אתרי, פועלים על שרירי הפנים ומשחררים עוויתות.
 

אחד מצמחים רבים שנמצאו בקברי אצילים ומלכים של מצרים העתיקה. הם נועדו לבשם את חלל הקבר ולהנעים למת את חיי הנצח. בתלמוד מסופר שהיו מערבבים זרעי כמנון ביין לטיפול במחלות לב. ברומא העתיקה היה הצמח מקובל כתבלין לדברי מאפה וכתרופה לשיפור העיכול. הרומאים נהגו להכניס את זרעי כמנון האניס לעוגת החתונה, להגברת התאווה המינית. העלים משמשים תוספת לסלטים, בעיקר לסלט גזר ננסי. הזרעים משמשים תבלין במשקאות אלכוהוליים וליקר אניס הוא מן המקובלים בעיקר בספרד, בצרפת ובדרום אמריקה, ומשתמשים בו גם לתיבול מרקים. משקה ה"עראק", הידוע בארצות אגן הים התיכון, מתובל גם הוא בשמן אתרי מזרעי הכמנון. זרעי הכמנון משמשים בתעשיית הממתקים לסוכריות ולדברי מאפה ובעשיית הכבושים. בשמן האתרי המופק מהם כחיקוי לטעם לקריץ(שוש). ברפואה משמש השמן למתן טעם לתרופות.