צמחי מרפא של ישראל. האתר של נסים קריספיל.

חיפוש מתקדם »
דובדבן
שם:

דובדבן

שם נרדף:

גודגדן

שם באנגלית:

Cherry tree

שם מדעי:

Prunus (Cerasus) avium

משפחה:

Rosaceae

שם בערבית:

כרז / מחלב

צורת גידול:
עץ
מידות:
5-15 m
צבע הפריחה:
#ed68be
מועדי הפריחה:
2-4
מועדי השימוש:
6-8
מפת תפוצה:
גדל כצמח תרבות במטעים בעיקר בצפון הארץ ובמרכזה. כולל מינים שונים של פירות והחשובים בהם: דובדבן חמוץ וגודגדן (דובדבן מתוק).
מידע:
עץ פרי שמולדתו העיקרית היא אסיה המזרחית (סין, יפן). עליו דמויי ביצה או אזמל ומשוננים. הפרחים ערוכים באשכול וצבעם ורוד. הפרי גדל בקבוצות וצבעו מגוון: צהוב, ורוד, אדום, שחור.  
ברפואה הטבעונית נכללה קליפת עץ הדובדבן בסירופים לשיעול מזה מאות בשנים. סירופ זה גם מונע שלשול, מרגיע וממריץ את העיכול. מיץ מדובדבנים נחשב לאחד המיצים הטעימים והבריאים ביותר שיש. הוא עשיר במיוחד בוויטמינים A ו-C. הוא מנטרל עודף חומציות בדם ומסיבה זו הוא מועיל מאוד במקרים של שגרון ,דלקות פרקים ושתן.
 
לטיפול במחלות דרכי השתן סוחטים 500 גר' דובדבנים מוצקים למגע וטריים ומקבלים כ-2 כוסות מיץ דובדבנים. שותים כוס ביום. 
 
ביפן הדובדבן הפך לצמח עממי-לאומי, ומטעי-דובדבן בפריחתם הם מסמלי הנוף של המדינה והתרבות החקלאית של העם. במקורותינו מופיעות גודגדניות (ברכות נ"ז) וחלוקות הדעות אם הכוונה לצמח גרגרנית יוונית או לדובדבנים. רש"י פירש שם גודגדניות – דובדבן. במקום אחר (עבורה זרה ל"ט) מופיעות דבדבניות והערוך מפרש – ציראסי (דובדבן). אמונות סלביות וגרמניות מיחסות לעץ תכונות של "משכן שדים" המזיקים לכל המתקרב אל העץ. באיטליה של ימי הביניים נהגו לתלות את ענפי העץ על בתים של נשים בוגדות. באלבניה נהגו לשרוף את ענפי העץ בלילות קבועים של החודשים דצמבר וינואר כדי להיפטר מהדמונים השוכנים בעץ ומפריעים לו להתפתח.