צמחי מרפא של ישראל. האתר של נסים קריספיל.

חיפוש מתקדם »
אלה ארץ ישראלית
שם:

אלה ארץ ישראלית

שם נרדף:

שם באנגלית:

Terebinth

שם מדעי:

Pistacia palaestina

משפחה:

Anacardiaceae אלתיים

שם בערבית:

בוטום

תמונות נוספות ←
צורת גידול:
עץ
מידות:
2-8 m
צבע הפריחה:
#fafbf9
מועדי הפריחה:
3-4
מועדי השימוש:
1-12
מפת תפוצה:
גדלה בטרשים ובחורש והיא בת לוויה של האלון המצוי.
מידע:
אלה ארצישראלית – 
עץ או שיח נשיר גדל לצד האלון בחורש הארץ ישראלי. באביב העלים מלבלבים בצבע אדום לאחר מכן נהיים ירוקים. קצת לפני נשירתם בתחילת החורף, הם שוב מאדימים. קצות העלים מחודדים. ועל הענפים בדרך כלל תלויים עפצים גדולים בצורת בננה. ברפואה העממית משתמשים בשרף האלה נגד כאבי בטן, לריפוי פצעים, לריפוי הכבד, להקלה על הנשימה, נגד צרבת, לשיפור התיאבון, ונגד שטפי דם מהרחם.
 

לטיפול בכיב כיבה: לועסים גוש של שרף ובולעים. דרך פשוטה יותר היא ללעוס את קצות הענפים הקטומים ולבלוע.

לעיסה של עלה אלה ארצישראלית משכך כאבי שיניים. שרף האלה נמכר בשווקי התבלינים. לווינסקי בת"א ומחנה יהודה בירושלים, תחת השם הערבי "מיסטקא". גבישי שרף שצבעם צהוב חום. לעיסת השרף מנטרלת את מצע החיידקים המכסה את השיניים ומשככת כאבים.

ציפת פרי האלה הארץ-ישראלית הופכת להיות סגלגלה בשיא הבשלתה. מציפה זו מכינים בכפר הערבי תבלין, המשמש לתיבולם של מאכלים שונים, וכתוספת לתבלין הזעתר. בשוקי חברון, ירושלים, שכם ויריחו, ניתן לראות עד היום אצל "העטאר" - מוכר התבלינים והבשמים - פירות של אלה ארץ ישראלית קלויים בתוך שקיקים, הנמכרים לצורך הכנת התבלין.

האלה הייתה ידועה בפולחן הקדמונים : "ועל הגבעות יקטרו, תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צילה" (הושע, ד' י"ג). "תחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבתה" (יחזקאל, ו', י"ג). לכן גם קבר יעקב את הנזמים ואת אלוהי הנכר תחת האלה (בראשית ל"ה, ד'), מפני שכל עיקרה של עבודת האלילים הייתה "חטאת קסם ותרפים" (שמואל א', ט"ו, כ"ג). באגדות הרומיות, ובאגדות שסופרו בארצות סקנדינביה ובגרמניה, מרבים לספר, שעץ האלה גדל בגן העדן וממנו נברא האדם. בתקופת המשנה היה מושב הדיינים מתחת לאלה : ו"רבי הורקנוס היקרא תחת האלה בכפר עיטם" (יבמות י"ב, ו'). עץ האלה שימש בתור חומר-גלם לעשיית ידיות לכלי עבודה ולעשיית מוצרי עץ קטנים. אבותינו לעסו את שרף האלה : "אין לועסים מסטיכי בשבת" (תוספתא שבת, י"ב, ח'). הרב אוחנה, בספרו "מראה ילדים" מתאר שהשרף של הבוטמה מנקה את הגוף מכל חלאה וזוהמה והנשים היולדות אוכלות אותו לאחר לידתן לנקות את גופן ולהועיל לחלב". 
שרף אלת המסטיק מעורר את הקיבה ומחזק אותה. משמש כתרופה למחלת השיגרון, ומקל על השיעול. בצפון-אפריקה נוהגים להשתמש בו להכנת תחבושות. בעיראק משתמשים בו לטיפול בשלשולים אצל ילדים, ובהודו הוא משמש להכנת סתימות שיניים. הרב סתהון כותב בספרו : "בטנים מהם שני עניינים, זכרים והם הקטנים והנקבות והם הגדולים. והנקבות כוחם רב ויועילו לכל סמי המות. ושמנן מועיל מן הגניחות וכאב הכליות והחזה והריאה ולנשיכת עקרב". 
יהודי מרוקו היו קונים גושי שרף אצל העטאר, קראו להם מסטכי, ולעסו אותם למניעת הפרשה יתרה של מיץ קיבה. הם גם היו כותשים את השרף ומוסיפים אותו למי השתייה, כדי להפיג מהם את ריחם הרע. השרף, יחד עם לענת המדבר ועם דבש, טוב נגד כאבי בטן. יהודי תימן השתמשו בשרף לריפוי פצעים, לריפוי הכבד, להקלה על הנשימה, נגד צרבת, לשיפור התיאבון, ונגד שטפי דם מהרחם. ב"ספר האחלמה" להרב האי גאון מצאנו, שבתערובת עם חומרים אחרים, השרף מהווה סגולה לכניסה להיריון. עפצי האלה גם היו טובים נגד נדנוד שיניים. 
 
אופן השימוש
שרף האלה נמכר בשווקים הערביים , בשוק מחנה יהודה שבירושלים ובשוק לוינסקי שבת"א . השרף המיובש נראה כגבישים קטנים שגונם חום-צהבהב. את השרף ניתן להפיק בדרך פשוטה מהעץ . גוזמים את האמירים הצעירים של הענפים ומשרים את החלקים הקטומים במים. כעבור שעתיים מתגבש לו גוש של שרף בקטע הקטום. ניתן גם לאסוף את טיפות השרף המתגבשות על עפצים וענפים.